"שינוי יכול להיות הזדמנות"
מאת: שון לייקוב
(MSc. Applied Educational Psychology (counseling
מרצה ומחנך בגישת מזעור נזקים למעלה מעשור
היה זה אפיקטיטוס שאמר לפני כמעט אלפיים שנה "זה לא מה שקורה לך, זה איך שאתה מגיב שקובע", והמחקר העדכני העוסק בצמיחה פוסט טראומטית (Post-traumatic Growth) אכן מחזק זאת. האופן שבו שינוי מדיניות קנאביס יטיב או יקשה על משתמשים, תלוי במידה רבה בגישה שתחליף את הענישה, אם תהיה כזו. על כישלון הגישה "המסורתית" של מלחמה בסמים כתבו גדולים ממני. היום, בגישה בה הכל שחור או לבן, מותר או אסור, "הצלחה" נבחנת באופן בלעדי לפי כמות המשתמשים, מדובר בכישלון. למרות כל מאמצי הצמצום, ויש שיגידו בעקבותיהם, מספר המשתמשים רק עולה עם השנים.
מיותר לספר למטפלים על ההבדל בתועלת בין טיפול הנכפה באיום כליאה לבין טיפול מרצון. אינני יודע כמה ממטופלי קנאביס במסגרות הגמילה הגיעו מרצונם וכמה תחת צו או איום אחר, אך מדובר במיעוט מטופלים מרצון. והמטרה היחידה במסגרות היא הפסקה מוחלטת. אין מקום להפחתה, ונעשות בדיקות שתן לוודא זאת (ולא אכנס לאמצעים בהם צעירים, ובמיוחד הפגיעים ביניהם –עוקפים את הבדיקות).
כאשר איום הכליאה מוסר ועתידו של הצעיר אינו תלוי ביכולתו לשכנע את כולם שהוא "נקי", נפתחות עוד אפשרויות:
· יצירת סוג קשר חדש עם מטופלים – שני עמודי התווך של הגישה המסורתית, סמכות והפחדה מסכנה, אינם מתאימים לצעירים הנמצאים בשלב בו לא דואגים לעתיד אלא מחפשים עצמאות מסמכות. כאשר החברה הבוגרת אינה צריכה לשמור על חוק, היא יכולה להיות יותר טיפולית ומקבלת. כאשר לא מתייחסים לעישון קנאביס כמעשה פשע אנטי-חברתי אפשר להתייחס לקנאביס כדרך למלא חסך.
· הפחתת נזקים. כאשר השימוש עצמו אינו מוגדר פשע, אפשר להתמקד בגורמי סיכון שהופכים את הצריכה לבעייתית או מזיקה. האם אובדן השליטה היא בשימוש כפייתי (כל היום) או זלילה (הגזמה בכמות, אך בתדירות מתונה)? האם יש טכניקות למזער את הסיכונים והנזקים?
· צריכה מתונה – 27% (למעלה ממיליון) מהבוגרים במדינת ישראל צורכים סמים לא חוקיים. נתון זה מדהים חלק מהאוכלוסיה כי הרוב המכריע של משתמשים מחזיקים בעבודות, משפחות וחיים תקינים לגמרי וצורכים סמים כפי שצורכים אלכוהול, עם גבולות וכאשר מתאים. רובם המכריע לא הגיעו ולא יגיעו למרכזי גמילה או טיפול. כאשר מדברים עם הצעירים על ההשפעות לתווך קצר ולתווך ארוך של צריכת קנאביס, אפשר לדבר איתם על מתי השימוש שלהם מזיק. כמו באלכוהול, עדיין יהיו כאלו שיתמכרו, אך היכולת לדבר איתם לפני שהשימוש פוגע באופן משמעותי בהם או בעתידם יוריד את מספר המכורים.
· לדבר על מניע לשימוש – כאשר לא צריך לשכנע שלא צורכים חומרים, אפשר לדבר על למה. כידוע, התמכרות מזוהה לעתים קרובות כמנגנון הגנה בעקבות קשיים בעבר או ההווה. היכולת לשוחח עם נערים על המניעים בלי לשפוט מראש את הדרך שלהם (צריכת סמים) יעזור להתמודד עם הסיבות לשימוש בקלות יתרה
יש לנו הזדמנות נדירה ליישם שינוי זה בצורה הטובה ביותר מתוך חיבור של שלוש מגמות:
1. רצון לשינוי חקיקה – מתוך טיעונים חברתיים הקוראים ליחס חברתי יותר.
2. העברת תוכניות מניעה וטיפול ממשרד לבטחון פנים למשרד לחיזוק קהילתי – העברת כל התוכניות למשרד חדש עם גישה חברתית תקל אימוץ גישה אחרת ע"י תוכניות אלו
3. תמיכה רחבה של גופים מקצועיים ודוגמאות מרחבי העולם בגישת מזעור נזקים – פורומים מקצועיים של נציגים מכמעט כל הגופים הרלוונטיים יכולים כבר להתחיל ללמוד את הנעשה ולהתאימו לארץ בלי צורך לדון בגישה.
בואו נשלב ידיים ונעשה את זה כמו שצריך.