דבר העורכת

מאת: ד"ר חגית בוני-נח

 

אנו שמחים להציג בפניכם את גיליון מספר 12 של  "התמכרויות בישראל", העיתון הרשמי של 'אילסם' - החברה הישראלית לרפואה וטיפול בהתמכרויות.  

הפעם העיתון במהדורה מיוחדת ומוקדש לטורים אישיים בנושא הקנאביס.

כקרימינולוגית,  אני בעד אי-הפללה לגבי קנאביס אבל מסתייגת וגם חוששת מלגליזציה. אני בעד אי הפללה כיוון שאני לא חושבת שאנשים שמעשנים קנאביס או צורכים סמים אחרים צריכים להיות מוגדרים כעבריינים. מה גם שבמבחן המעצרים והמאסרים החוליות החלשות בחברה הן אלו שנפגעות הכי הרבה.  לכן, נושא הסמים ככלל והקנאביס בפרט צריך מבחינתי להיות עניין של בריאות הציבור, החינוך והמניעה, הטיפול ומזעור הנזקים כשהאכיפה אמורה להיות משלימה- בדומה למה שקורה למשל בנושא הטבק והאלכוהול.

בעת האחרונה  הועלו שתי הצעות חוק בנושא הקנאביס והותירו אצלי כמה שאלות ותהיות.

כמו למשל: מדוע לא מקדמים באותו להט ומהירות גם חקיקה לגבי מזעור נזקים, טיפול ומניעה בהקשר לצרכני הקנאביס הבוגרים ובני הנוער?

מי באמת דואג עתה לחוליות החלשות (בני נוער, אנשים עם התמכרות, אנשים עם הפרעות נפשיות ועוד) שלא תיפולנה במרוץ המהיר והמסחרר הזה?  

כי כפי שזה נראה עתה הרכבת שועטת לכיוון מסוים אבל מתעלמת/מכחישה כמה ערכים וקבוצות אוכלוסייה פגיעות בדרך.

חוליה חלשה נוספת היא החולים הזקוקים לקנאביס לצרכים רפואיים- שגם הם סובלים וצריכים התייחסות מיוחדת וחקיקה נוספת ונפרדת רק לגביהם.

קידום החקיקה עתה לא נותנת מענה לצרכים ולבעיות הייחודיות של החולים.

ומי בכלל עושה סדר לציבור הרחב וגורם לו להבין מה פירוש שתי הצעות החוק החדשות? האחת בעד תיקון "אי ההפללה נוסח ישראל" והרחבה של הכמות לשימוש עצמי עד 50 גרם, והשנייה היא לכיוון לגליזציה (כעין- רגולציה)? מי באמת מסביר לציבור מה ההבדל בין אי הפללה ללגליזציה, ומדוע רוב המדינות שקידמו את הנושא הלכו לעבר אי-הפללה ורק בודדות פנו  לכיוון לגליזציה? ובכלל מה זה 50 גרם במונחים של קנאביס וחשיש? כמה סיגריות קנאביס (ג'ויינטים) זה? והאם זו לא כמות אדירה מידיי- במיוחד כשמדברים על חשיש או שמן ומיצויים של הקנאביס?

למרות שאני בעד אי-הפללה בנושא הקנאביס, הייתי עדיין מעדיפה שכמה שפחות אנשים יצרכו חומרים פסיכואקטיביים.  צריך לזכור כי לקנאביס יש צדדים טובים כתרופה לגוף ולנפש אבל מצד שני הוא גם יכול באותה מידה לשמש כרעל לגוף ולנפש. שהרי זה תלוי בכל כך הרבה גורמים.

במקביל אי אפשר להתעלם מהמספרים אשר מדברים בעד עצמם: אם 27% מהאוכלוסייה בישראל בגילאי 18-65 דיווחו בסקר האפידמיולוגי הארצי של  הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול כי צרכו קנאביס בשנה האחרונה לפחות פעם אחת.  כשבטווח הגילאים הנמוך יותר של 18-40 הרי ש -37.5% דיווחו על שימוש בקנאביס בשנה האחרונה ו-52% דיווחו כי השתמשו אי-פעם,  אלו מספרים שלא ניתן להתעלם מהם- ולא היינו רוצים עתה לעצור ולפתוח תיקים פליליים לכשליש מאוכלוסיית ישראל. ולכן טוב עשתה שהלכה מדינת ישראל לכיוון מדיניות של אי-הפללה בהקשר לקנאביס לבגירים כבר לפני יותר משנה.

אי ההפללה זו "נוסח ישראל"  כפי שהיא כיום- סובלת מלקויות וכמה סעיפים טעוני שיפור, שאני מניחה ששתי הצעות החוק שמוצעות עתה מנסות לשפר.

תקציר ההמלצות שלי:

• יש לקדם במהירות ובלהט ראוי הצעת חוק מפורטת המעגנת את כל נושא מזעור הנזקים, האבחון והטיפול,  המניעה וההסברה וזאת מעבר לסעיף מופשט ולקוני שעתה משולב בהצעות החוק הייעודיות.

• החקיקה עתה אינה עונה על הצרכים של החולים הזקוקים לקנאביס. יש לקדם חקיקה נפרדת לחולים הזקוקים לקנאביס- יש להביא בחשבון גם את השקפת עולמם והצרכים הייחודים שלהם ולקדם חקיקה יחד איתם ולא מעל ראשם.

• יש לתקן את הכמויות המוצעות בהצעות החקיקה הקיימות להתאים את כמויות הקנאביס לפי הסוג: מריחואנה, חשיש ומיצויים, ממש כמו שקיים ב "אי הפללה נוסח פורטוגל" , כששימוש עצמי בקנאביס (מריחואנה)- נחשב עד 25 גרם, בחשיש זה עד-5 גרם ובשמן חשיש (מיצוי) זה כבר 2.5 גרם.

• יש להקים צוות בינמשרדי קבוע  שילווה את נושא קידום מדיניות הקנאביס בישראל. הצוות צריך לכלול  קובעי מדיניות ממשרדי הממשלה השונים, אנשי מקצוע מתחום ההתמכרויות,  כולל  חוקרי אקדמיה שילוו את הנושא במחקר מלווה ומעצב 

 

העיתון הבא של אילסם צפוי לראות אור עוד כחודשיים, אנו קוראים לכל חברי "אילסם" לשתף באירועים ובכנסים עתידים בכדי שנוכל לתת להם ייצוג גם בעיתון.

אנא שלחו את החומר לכתובת המייל:  hagitbo@gmail.com 

 

ד"ר חגית בוני-נח,

עורכת עיתון התמכרויות בישראל

 

​