לגליזציה של הקנאביס: כאוס

מאת: פרופ' אמריטוס מאיר טייכמן

בית-הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל אוניברסיטת תל-אביב

 

פרולוג: שנים רבות אני מעורב בזירה של ההתנסות והשימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים, שהקנאביס הוא אחד מהם.

מעורבותי הייתה במחקר ובהוראה, בטיפול אך גם בעיצובה של המדיניות החברתית כחבר בוועדת מן וכיועץ של וועדת הסמים של הכנסת.

לגליזציה – נגד, בעד, אולי: הוויכוח הסוער, מלא היצרים, פוליטי-חברתי, בריאותי וכלכלי, אך מתיימר גם מדעי, מבוסס-ראיות, שכל צד מציג נתונים התומכים בעמדתו. למשל, מה השפעת ההתנסות והשימוש בקנאביס על האדם? כיצד שימוש מועט או מרובה [לרעה] של קנאביס מזיק לפרט/לקהילה/לחברה? או להיפך, כיצד הקנאביס משמש כתכשיר רפואי שרבים נעזרים בו. מחקרים רבים בחנו סוגיות אלו, והממצאים תומכים בכל טווח העמדות ביחס ללגליזציה של קנאביס בתנאים או בפרמטרים מסוימים. אך, מאידך גיסא, גם מפריכים את העמדה.

ההתנסות והשימוש בקנאביס נמצאו מזיקים לאוכלוסיות מוגדרות, בנסיבות מסוימות ובזמנים נתונים; הקנאביס הינו חרב פיפיות, לאחד או לאחת, הקנאביס הוא כרעל, ולאחר כסם החיים. כלומר, ההתייחסות דיכוטומית לקנאביס הינה שגוייה שעה שהיא מתעלמת מהמורכבות הנושא. גישה מקובלת הן של החומר, הן של המשמעות לאדם כפרט והן למשמעויות החברתיות של החלטה גורפת לכאן או לכאן. האם זהו הדיון שנוגע ללב העניין? האם הסוגיה העומדת בפנינו היא לגליזציה של הקנאביס – כן/לא?

בפרספקטיבה היסטורית, אנו יכולים לבחון את הדרכים בהן ניסו חברות שונות, כולל החברה הישראלית, להתמודד עם תופעת השימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים, כולל קנאביס ומוצריו, ועם ההשלכות השליליות של השימוש לרעה על הפרט ועל החברה: יש חברות שהשימוש בחומרים פסיכואקטיביים מסוימים היה מותר ומקובל, יש שביקשו להסדיר את השימוש באמצעות נורמות ו/או חקיקה ואחרות שניסו למונע את השימוש וההתנסות לחלוטין; יש חברות שהתירו את השימוש במסגרות חברתיות מסויימות, בדרך-כלל בטקסים דתיים, ואסרו את השימוש בתנאים אחרים. בולטת העובדה, שלא נמצאה חברה אנושית אחת שהתירה באופן גורף את השימוש בחומרים פסיכואקטיביים כולם. כמו כן, בולטת העובדה, שכאשר המערכת החברתית-דתית כשלה בפיקוח על השימוש בחומרים פסיכואקטיביים, פנתה המערכת השלטונית לחקיקת חוקים המסדירים את השימוש באלכוהול ובסמים ולאכיפתם - ברוב המקרים בלא הצלחה יתרה. בד בבד עם כישלון ה"מלחמה" החריף הוויכוח ביחס למדיניות חברתית שונה, כמו במקרה שלנו - לגליזציה של הקנאביס.

המבט לעתיד: כאמור לעיל, הגישה הדוגלת במדיניות של איסור מוחלט נכשלה, אך גם הגישה הליברלית לא הוכיחה את עצמה. מאחר שעוסקים אנו בתופעה בעלת בסיס ביולוגי, פסיכולוגי-התנהגותי, חברתי וכלכלי מורכבת ביותר, אין לצפות לפתרונות קלים ופשטניים; פתרונות כאלה נידונים מראש לכישלון. בהערכת הפתרונות השונים עלינו לקבל את העובדה, שהשימוש בקנאביס היה, הווה ויהיה. אם-כך, ייתכן שחייבים אנו לשקול קביעתן של מטרות אלטרנטיביות להתמודדות, כגון שינוי הדרגתי של הערכים החברתיים המתייחסים לנושאי-יסוד קיומיים כמו עצמאות לעומת תלות, הנאה לעומת סבל וכד', הסדרה של שימוש (מבוקר) ומיזעור הנזקים. כל-זאת, למרות הניגוד שבין פשרה כזו לבין מערכת הערכים המקובלת, השוללת, לכאורה, את השימוש בקנאביס והמתייחסת בשלילה לתלות ולהתמכרות. הידע במצוי בידינו אודות הקנאביס מחייבים לגבש עמדה מובחנת יותר כלפי הקנאביס ומוצריו, כאשר אמות-המידה הבאות יכולות לשמש נקודות מנחות: ההשפעות הגופניות והנפשיות לטווח קצר ולטווח ארוך על קבוצות שונות באוכלוסייה (ילדים, מתבגרים, זקנים); ההשפעה של השימוש מההיבט המוסרי והערכי, חוק וסדר ומן הכלכלי. הבחנה מדויקת תוכל לשמש בסיס למדיניות מובחנת בחקיקה ובאכיפה. כאן ברצוני להדגיש נושא חשוב - חינוך ומניעה. מדוע לא יורחב קהל היעד מילדים ועד זקנים? מדוע לא תכלול גם נושאים המתייחסים לשימוש מוּשכל בקנאביס ומוצריו? כל האמור לעיל מדגיש את חשיבות המעקב אחר מגמות השימוש בקנאביס. אכן, על-מנת להבין את תופעות ההתפשטות של השימוש בקנאביס ומוצריו, עלינו לחקור אותן באופן שוטף, תוך התייחסות לתהליכים חברתיים המאפיינים את החברה ומתן תשומת-לב לרקע התרבותי-החברתי הייחודי של קהילות ישראל. אולם, יהיה המחקר יסודי ומעמיק, אובייקטיבי ורב-היקף ככל שיהיה, הוא יעמיד לרשותנו נתונים, עובדות ותמונת-מצב בלבד. את ההחלטות בדבר התנסות או אי-התנסות בסמים או באלכוהול חייב כל אחד להחליט בעצמו. תפקיד החברה בדורנו הוא להסדיר את דפוסי השימוש בקנאביס, לפקח על יישומם של הכללים והתקנות שתקבענה, ומעל לכל, להקנות ערכים וללמוד לספק מידע רחב ורבגוני עד כמה שניתן, על-מנת שקבלת ההחלטה תיעשה מתוך ידיעת הנושא והבנתו והכרה באחריות האישית והחברתית כאחת.