"איך הסתבכתי עם הקנאביס מבלי שהתכוונתי? למה לא אמרו לי את כל האמת??" (מדברי נער בן 15)

מאת - ענת הוצלר MSW 

 1999- 2019 מנהלת, מדריכה קלינית ומטפלת באל סם ת"א גוש דן. כיום- קליניקה פרטית

​

בני הנוער בישראל  עוברים בשנים האחרונות שינוי תודעתי והתנהגותי בכל הקשור לשימוש בקנאביס. בתחילת דרכי המקצועית כשעבדתי ביחידה לקידום נוער בתל אביב כשעיקר עיסוקנו היה במניעה, חוויתי יותר בני נוער שנזהרים ומתרחקים ממעורבות בעישון קנאביס עקב מודעות לנזקיו בכלל ובקרב בני נוער בפרט. ואז חל השינוי, לתוך השיח הציבורי נכנסו   גורמי ענין כמו "עלה ירוק" ואחרים, שרצו בכל מאודם להפוך את השימוש בקנאביס לחוקי ונורמטיבי והחלו במסע שיווקי בו האדירו ושיבחו את מעלותיו מבלי להתייחס כראוי הן לנזקים האפשריים והן לזהירות הנדרשת בשמוש בו במיוחד בקרב בני הנוער וצעירים. השיווק המסיבי שהחל בראשית שנות ה- 2000 עבד ולתוצאותיו נחשפתי כמנהלת ומטפלת באל סם תל אביב. מצאתי כי בקרב בני נוער רבים חל  שינוי בעמדות ביחס לנזקי הקנאביס, שלא לדבר על בילבול רב בקרב חלק מההורים שהיקשה עליהם להעביר מסר מניעתי ומגן באופן יעיל. במסגרת הטיפול פגשתי יותר ויותר בני נוער שמצאו עצמם מעורבים ומסתבכים עקב עישון מסיבי של קנאביס, אליו, הגיעו או נגררו, לפחות חלקם, בלי שבאמת התכוונו ובטח לא בגיל כל כך צעיר. הם העידו כי מצאו עצמם נסחפים אחרי רוח התקופה, הזמינות הגבוהה, הבלבול במסרים וקלות הראש ביחס לעישון. בניגוד לעבר כשהמסר לגבי נזקי המריחואנה, במיוחד בגיל הצעיר היה ברור,הם מעידים שעם השנים נוצרה אוירה כאילו הכל מותר וכאילו המריחואנה לא רק שהיא לא פוגעת אלא אפילו מומלצת כי היא מחזקת ומרפאה, שהרי אחרת למה ממליצים ומקדמים כל כך את ה"קנאביס הרפואי"? המחיר האישי ששילמו עקב צריכת הקנאביס לא היה בהכרח מול החוק שכן אי- הפללה של בני הנוער קיימת מזה שנים באמצעות נוהל של טיפול מותנה (ט.מ.) המאפשר אזהרה בלבד במידה ויחדלו משימוש. ההסתבכות האמיתית של בני הנוער והצעירים נבעה לא אחת ממה שמכונה בספרות "תסמונת חוסר המוטיבציה", איבוד מוטיבציה לעשות דברים שרצו ואהבו, איבוד כוח וחשק לקום בבוקר, איבוד רצון ללימודים, ויתור  על תחומי ענין קודמים כמו  ספורט ואחרים, התנתקו מחברים שהיו בעבר חשובים להם, כי לא עישנו והפכו ללא מעניינים ולעיתים מצאו עצמם מרוחקים מהמשפחה ומכונסים בחדרם כשרוב הזמן מעשנים או לחילופין הסתובבו בחוץ תוך שהם הופכים את  הלילה ליום ולהיפך. אם בלית ברירה גם עבדו, כי ההורים התנגדו לממן את הקנאביס, רוב משכורתם הוצאה לטובת רכישתו. כשהגיעו לטיפול  בד"כ כעסו ולא ממש הבינו מה רוצים מהם, האשימו שסתם מציקים ומתנקלים להם כי הכל סבבה וכולם מעשנים, רק בהמשך לאחר שעברו תהליך עם עצמם ובדיקה מה בעצם קרה להם, אפילו העזו להגיד "מזל שנתפסתי והכריחו אותי להפסיק." במבט לאחור הם במיוחד כעסו שלא אמרו להם את כל האמת, אותה למדו לעיתים בדרך הקשה, שלכיף לרגע, היו גם מחירים לטווח הארוך עליהם לא ידעו מראש.

נכון, זה לא היה מצבם של כל בני הנוער  שצרכו קנאביס והגיעו לטיפול. לחלקם היה קל יותר להפסיק כהתחילו לעשות חשבון מה רוצים ואם באמת רוצים וצריכים. מנגד היו כאלה שכל כך נלכדו, התחילו לפתח התמכרות לקנאביס, שכבר במהלך הטיפול היה ברור שהם בשלב של איבוד בחירה ושזה הולך להיות חלק מחייהם גם אם יפגעו וישלמו מחיר. 

   

אז במציאות שבה הרכבת יצאה לדרך, חשוב מאד במקביל ולפני שמקבלים החלטות לחשוב איך מגינים על אוכלוסיות בסיכון ואיך דואגים כחברה למיזעור נזקים. צריך לקחת אחריות מקצועית ולעזור לשים גבולות נכונים כדי להגן בראש וראשונה על בני הנוער והצעירים אבל גם לטובת כלל אוכלוסית הבוגרים בבואם לקבל החלטה מה רוצים ואם רוצים.  

 

לאור  זאת ממליצה על הצעדים הבאים:

1. להגביל את גיל התחלת העישון ולא לפני גיל 21 (ואפילו מומלץ על גיל 25 כשהמוח מסיים את התפתחותו).

2. לבנות מערך חינוך והסברה רציני ויעיל ככל הניתן עבור בני הנוער וצעירים ומותאם למציאות המשתנה תוך מתן תקציבים הולמים להפעלתו וגיוס מובילי דעה לתמיכה.

3. לייצר מערכת אכיפה חמורה על מכירה לקטינים ולעמוד מאחורי מערכת אכיפה זו באמצעות ענישה שתפחית את הכדאיות.

4. להקצות עפ"י חוק חלק מהרווחים של מגדלי, יצרני ומשווקי הקנאביס לטובת חינוך וטיפול.

5. על מנת למנוע הטיה ובלבול מומלץ לשנות את השם "קנאביס רפואי" הניתן למזור לשם מקצועי חלופי כמו "קנבומד" (קנאביס +מדיצין) או "קנאבינומד" (קנבואידים+ מדיצין) זאת על מנת ליצור הבדלה ומודעות בין שימוש  בקנאביס לצרכים רפואיים לעומת שימוש לצרכי פנאי (כמו השימוש בשם מורפין ולא "הירואין רפואי") ובכך להשריש את האבחנה.  

6. להגביל את כמות השימוש המותרת כאחזקה לשימוש עצמי

7. למנוע ולאסור עישון קנאביס במרחבים ציבוריים כגון חופי ים, פארקים וכדו' אלא להגבילם למרחבים פרטיים.

8. להגדיר מקומות ברורים ומפוקחים למכירת וקניית קנאביס ולדאוג שלא יהיו בקרבת מרכזי חינוך.

9. אתרים כמו "קנאביס" ואחרים המקדמים שיח בנושא זה יהיו מחוייבים בפרקי זמן קבועים ובאופן יזום להעלות דף הסבר לגבי הנזקים ובמיוחד עבור בני נוער וצעירים  כמו כן לשלב מאמרים מקצועיים המדברים על נזקי העישון ולא רק של אלה המצדדים, כדי לחדד את אלמנט ההרתעה כפי שנעשה לגבי סיגריות, אלכוהול וכו'